הבית בים התכלת / טי ג'יי קלון

הבית בים התכלת / The house in the cerulean sea

טי ג'יי קלון / TJ Klune

4 כוכבים

ז'אנר פנטזיה, פנטזיה קוזית

מספר עמודים 384

הוצאה אופוס

פורמט ספר

תחילת קריאה 3.11.2025

סיום קריאה 7.11.2025

זה ספר מתוק כמו מרשמלו ורוד.

בכמה מילים

זה ספר פנטזיה קוזית אורבנית מתוקה - לא צריך לאהוב פנטזיה כדי ליהנות מהספר הזה, הסיפור סוחף לתוכו ומעלה חיוך לאורך כל הקריאה.

הספר מספר על ליינוס בייקר, עובד סוציאלי במשרד לטיפול בנוער מאגי, ותפקידו, בין היתר, הוא להגיע לביקורים בבתי יתומים של נוער מאגי ולוודא שהכל תקין - שמטפלים בילדים כמו שצריך, שהילדים לא עושים בעיות ושאף אחד לא עובר על החוקים החשובים של "המשרד", הגוף הבירוקרטי שמנהל ומפקח על הכל, סטייל "האח הגדול" של עולם הספר.

בכל מקום יש כרזות עם מסרים טוטאליטריים כמו "ילד שקט הוא ילד בריא", "מי צריך קסמים כשיש דימיון" והמשפט הכי רווח "ראיתם משהו, תגידו משהו" - הבנתם את האווירה, הכל אפור ובירוקרטי, והכי חשוב לציית לחוק. 

כל יום נראה כמו היום הקודם והדמות של ליינוס מוצאת בכך נחמה, אין הפתעות ואין ריגושים, הכל ידוע וברור.

ואז "הנהלה בכירה מאוד" קוראת לליינוס לפגישה, וזה דבר מאוד יוצא דופן.

חברי ההנהלה אומרים לו שהוא נבחר לבקר ולפקח על בית יתומים בעייתי במיוחד במשך חודש שלם ועליו לבדוק האם הילדים נמצאים בסכנה, האם הם מהווים סכנה והאם מנהל בית היתומים, ארתור פרנסוס, עושה את העבודה שלו בצורה מספקת. 

שולחים אותו עם תזכורת שהתפקיד של עובדים סוציאלים הוא רק להשקיף ולא להתערב, אזהרה מוזרה אבל ליינוס מסכים איתה ולכן הוא יוצא לדרך.

ליינוס מתחיל במסע לאי עליו נמצא בית היתומים והוא מגלה שהאי כולו שטוף שמש, מלא בצמחייה ירוקה ומסביבו ים בצבע תכלת.

כשלבסוף הוא מגיע לבית היתומים, הוא פוגש בו 6 ילדים יוצאי דופן.

אחד מהילדים עושה רושם מסוכן, שכן הוא האנטיכרייסט, לוציפר, הבן של השטן אבל הוא גם ילד שובב בן 6 שיודע שהוא מפחיד את כולם ולכן הוא מנצל את זה כדי להשתעשע. 

מנהל בית היתומים מנסה לשכנע את ליינוס שהכל בסדר והילדים לא נמצאים בסכנה ולא מהווים סכנה אבל כמובן שדברים מסתבכים ולא הולכים בדיוק לפי התכנית.

מה חשבתי עליו

מאוד אהבתי את הספר, אך יחד עם זאת, לא מצאתי אותו גאוני או פורץ דרך, אבל הוא לא מתיימר להיות כזה ולכן זה לא הפריע לי, זרמתי עם העלילה המתוקה ועם הדמויות הנהדרות ונהנתי למצוא את הדברים הקטנים שהפכו את הקריאה של הספר הזה למיוחדת.

הכתיבה של החלק הראשון, של "המשרד" היא מאוד מונוטונית, בהתחלה חשבתי זה נוראי לכתוב בצורה כזאת אבל ככל שהתקדמתי בעלילה הבנתי את הגאוניות בבחירת הסופר לכתוב דווקא ככה - אופי הכתיבה מדגיש את האווירה, ובגלל שהספר נפתח עם אווירה אפרורית ובירוקרטית, הכל כתוב ממש כמו תצפית: הוא אמר - היא אמרה, הוא הלך - היא ניגשה.

לאט לאט, תוך כדי שהעלילה מתפתחת על האי, הכתיבה משתחררת - יש יותר רגשות, יותר מחשבות, יותר צבע בכתיבה וזה עוזר להדגיש עד כמה האי הזה שונה באווירה שלו.

דבר נוסף שאהבתי זו הצורה שהילדים כתובים בה, כי הם כתובים טוב! הם מדברים ומתנהגים כמו ילדים, עם כל השטויות שילדים אומרים ומאוד קל להתחבר אליהם, כי הם באמת חמודים. 

יש 2 דברים שגורמים לספר הזה להיות "לא גאוני" בעיני, זה לא הפריע כי הספר לא מתיימר להיות משהו שהוא לא, אבל צריך להתייחס לזה:

1. המסרים של הסיפור עוברים כמו שהם, לא מתחת לפני השטח, לא בין השורות, הכל נאמר כמו שהוא: דמות אומרת את השיעור לחיים והדמות השנייה מקבלת ומבינה את זה - זה די שטחי ואני לא מצאתי המון עומק אבל זה לא הפריע לי כי הדמויות מגיבות בדיוק איך שצריך ואני כקוראת פשוט מרגישה טוב שזה הסתדר. 

2. אין רגע של משבר אמיתי, אין אירוע שמטלטל הכל. יש פה ושם דברים וכביכול כן יש את "המשבר" אבל הוא לא באמת שובר שום דבר ומתגברים עליו מאוד מהר. 

אבל שוב, זה לא הפריע לי, כי הבנתי שהקטע של הספר הזה הוא פשוט להיות נחמה, לתת הרגשה טובה לקוראים וליצור אסקפיזם מאוד מהנה - ואת זה, הספר עושה בצורה מצוינת.

האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?

כן וכן - זה ספר ששווה לקרוא רק כדי להבין מה זה פנטזיה קוזית.

מאוד נהנתי מהקריאה שלו, ונכון, זה לא ספר גאוני ולא ספר פורץ דרך - אבל לא כל ספר צריך להיות כזה, לפעמים צריך ספרים שפשוט כיף לקרוא והספר הזה עושה את זה מצוין, ולכן אני אשמח לקרוא אותו שוב, במיוחד לאור העובדה שהוא יכול לספק נחמה ובמדינה שלנו אנחנו צריכים ספרים כאלה.

סקירת הספר:

אינסטגרם | טיקטוק