(עדיין לא תורגם) / Warbreaker
ברנדון סנדרסון / Brandon sanderson
4 כוכבים
ז'אנר פנטזיה אפית
מספר עמודים 688
הוצאה (תרגום הספר יצא בהוצאת אופוס)
פורמט Ebook
תחילת קריאה
סיום קריאה
ממש אהבתי את הספר הזה, ואני לגמרי ממליצה לקרוא אותו, אבל הוא לא היה מושלם כמו שציפיתי שיהיה.
בכמה מילים
הסיפור מתרחש בעולם בו 2 ממלכות מתקיימות בשקט יחסי, מעין שלום קר מאוד, כי שתיהן יודעות שזה רק עניין של זמן עד שמלחמה תפרוץ ביניהן ובשקט ומתחת לפני השטח, כל אחת מהן מתכוננת לפרוץ המלחמה הזו. המלך של הממלכה הקטנה מביניהן חתם לפני עשרות שנים על הסכם הפסקת אש או הסכם שלום ובו הוא התחייב למסור את בתו להינשא ל-God King, שליט הממלכה הגדולה, הידוע גם באכזריות שלו.
הוא גם יודע שאם הוא לא יכבד את ההסכם - זו תהיה עילה למלחמה.
יש כמה שחקנים, קטנים וגדולים, וכל אחד מהם מושך את החוטים על פי האינטרסים שלו - חלקם מנסים לגרום לפרוץ המלחמה הזו, חלקם מנסים למנוע אותה בכל יכולתם, ותוך כדי הספר מתגלים המון תככים וקונספירציות, ובעיקר אנחנו מגלים שההיסטוריה מספרת רק מה שרוצים שהיא תספר.
אבל מה לא נאמר? ולמה הוא לא נאמר? ומה המשמעות של ההיסטוריה הידועה הזו?
מעל לכל, יש בספר מערכת קסם נפלאה ומיוחדת, שמשפיעה כמעט על כל פרט בעולם והיא מבוססת בעיקרה על צבעים ולכן לצבעים יש משמעות חשובה עבור כל אחת מהממלכות, ובתוך כך - גם על הדתות השונות שלהן.
הספר הזה נחשב לספר הרומנטיקה של הקוסמיר, אבל הסיפור הזה הוא רק חלק קטן מתוך המכלול הגדול שיוצר סיפור פנטזיה אפי.
מה חשבתי עליו
באופן כללי, מאוד אהבתי את הספר הזה!
סיפור האהבה בו נהדר כל כך - הוא נבנה עם סלואו ברן מעולה, הוא מתוק בדיוק במידה שעושה נעים בלב ובבטן והוא העלה לי חיוך לאורך כל הקריאה שלו.
שימו לב, שיחסית לסנדרסון, יש פה סמאט (יחסית לספר סמאט, זה ספר רגיל לחלוטין) - והיה מעניין לקרוא את זה, כי ממש לא ציפיתי לזה.
ומבחינת סיפור הפנטזיה עצמו - גם הוא היה נהדר והוא כלל את כל מה שאני אוהבת: היסטוריה מסועפת ומסובכת, מיתוסים לא ברורים, דתות שונות שכולן מושפעות ממערכת הקסם של העולם והכי חשוב - דמויות נהדרות!
כל אחת כל כך ייחודית ובעלת אישיות כל כך מיוחדת, שבעיני כל אחת מהדמויות קיבלה צבעוניות משל עצמה וכשאני חושבת על זה - לכל אחת בעיני יש צבע משל עצמה (וזה לגמרי מתאים לתמה של הספר).
אחת מהדמויות היא חרב, ומי שקרא את סטורמלייט יודע לאיזו חרב אני מתכוונת (ומי שלא - פשוט תקראו את סטורמלייט).
בכל ספר מחדש, מדהים אותי שסנדרסון מצליח ליצור ביטויים כל כך אייקונים (מסע לפני יעד למשל) וגם כאן, יש ביטוי אייקוני וכל כך מיוחד, ובכל פעם שהוא מגיע, הוא תופס את הלב ומכווצ'ץ' אותו יותר חזק.
עם זאת - לדעתי זה לא הספר הכי חזק של סנדרסון מסיבה אחת מאוד ברורה, החצי הראשון של הספר ארוך ומתיש שלא לצורך. נכון שאפשר להגיד את זה על כל ספר של סנדרסון, אבל פה הרגשתי שזה מוגזם במיוחד וזה לגמרי השפיע על חווית הקריאה הכללית שלי וזה גם מה שהשפיע על האכזבה שהייתה לי כשהגעתי סוף סוף לסנדרלנץ'.
הסנדרלנץ' היה מעולה! שלא תבינו אותי לא נכון, אבל יחסית לדרך שהובילה עד אליו - הוא לא היה מספיק חזק. משהו באיזון העדין היה לא נכון בעיני וסיימתי את הקריאה עם תחושת אכזבה קלה, כי ציפיתי ליותר.
בקיצור, עם כמה שאהבתי את הספר, אני לא חושבת שזה הספר הכי טוב שלו. הוא עדיין ספר מעולה בעיני, אבל לרוב אני מביאה לספרים שלו 5 כוכבים, ולצערי זה לא ספר של 5 כוכבים.
האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?
בהחלט כן!
נכון שזה לא הספר הכי חזק, אבל זה עדיין ספר חזק, ומיוחד ומגניב והוא לגמרי שווה את הקריאה.
הוא גם יכול להיות נקודת כניסה מעולה לקוסמיר - לא צריך להכיר שום דבר כדי לקרוא את הספר הזה ומי שלא קרא ספרים אחרים של סנדרסון לא יגיע לקריאה עם ציפיות גבוהות, כמוני.
ומשם אפשר רק לעלות.
סקירת הספר:
0 comments