רוחות הזעם / אלכס מיכאלידס

רוחות הזעם / The Fury

אלכס מיכאלידס / Alex Michaelides

כוכב אחד

ז'אנר מותחן, מותחן פסיכולוגי

מספר עמודים 352

הוצאה ידיעות ספרים, פן

פורמט ספר

תחילת קריאה 17.12.2025

סיום קריאה 20.12.2025

בכמה מילים

הפעם אין לנו פסיכותרפיסט כדמות הראשית, אלא יש לנו את אליוט, המספר לנו את הסיפור על רצח חברתו הטובה, לנה פראר, על האי הבודד שלה ביוון ובשעת הרצח, היו עליו רק החברים הטובים ביותר שלה, אז אחד מהם הוא הרוצח.

לאורך הספר אליוט מספר לנו מה קורה על האי, ומחזיר אותנו בפלאשבקים לאירועים שהובילו לכך שלנה הזמינה את כולם להתארח על האי - הלוך ושוב עד שמגיעים לסוף.

הסיפור כתוב כך שזה בעצם מעין מונולוג ארוך של אליוט, כאילו הוא מדבר לקורא, שואל אותו שאלות, מתבדח איתו - זה היה מאוד קרינג'י בעיני. 

מה חשבתי עליו

לא אהבתי את הספר בכלל.

סגנון הכתיבה של הספר, עם המונולוג של אליוט, מטופש בעיני ולאורך הקריאה מצאתי את עצמי לא סובלת את אליוט, הרגשתי כאילו זה דוח שיח של אליוט עם מישהו שהוא יושב איתו על הבר ובכוח מנסה לדבר איתו למרות שהצד השני, הקוראים, לא מעוניין בזה בכלל.

הספר מרגיש כמו מותחן זול משנות ה-90, על רצח של שחקנית מפורסמת באי הבודד שלה ואחד החברים הוא הרוצח - הספר מגיש קלישאה אחרי קלישאה, דמות בלתי נסבלת אחרי דמות בלתי נסבלת והשיא - הפתרון לרצח הזה היה מובן מאליו למן ההתחלה. 

זה לא מרגיש כמו ספר שנכתב על ידי אותו הסופר שכתב את "המטופלת השקטה". הכתיבה לא טובה, המתח לא טוב, הסיפור עצמו קלישאה נוראית, הטוויסט דבילי.

ובגדול הכרחתי את עצמו לסיים את הספר כדי להוכיח שהבנתי מי הרוצח.

מאוד מאכזב.

האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?

ממש לא ממליצה לקרוא את הספר הזה, ואין מצב בעולם שאני אקרא אותו שוב. 

סקירת ספרי אלכס מיכאלידס:

אינסטגרם | טיקטוק