רוח ואמת / ברנדון סנדרסון

רוח ואמת / Wind and Truth

ברנדון סנדרסון / Brandon Sanderson

3.5 כוכבים

ז'אנר פנטזיה אפית

מספר עמודים 1344

הוצאה (*הספר עדיין לא תורגם לעברית)

פורמט Ebook

לא החלטתי מה אני חושבת על הספר הזה… מצד אחד, אני אוהבת אותו, מצד שני, קצת התאכזבתי ממנו.

בכמה מילים

"רוח ואמת" זה הספר החמישי בסדרת הפנטזיה "גנזך אורות הסער" - זה הספר שסוגר את ה-Era הראשון של הגנזך וההמשך אחריו יהיה (ככל הנראה) של Era חדש.

(הסדרה כוללת 5 ספרים ו-5 ספרים נוספים, שעדיין לא נכתבו - נכון לכתיבת שורות אלו).

התקציר של "רוח ואמת", שהגיע עם ההכרזה על הספר הוא: דאלינר קוליו קרא לאל הרשע שנאה לתחרות אלופים, ולאבירי האור והאומות של רושאר יש רק 10 ימים להתכונן לגרוע מכל. גורל העולם כולו - והקוסמיר בכללותו - תלוי באיזון.

הספר מורכב מ-10 ימים ואנחנו עוברים את הספירה לאחור של הימים האלה, החל מלאחר היום שדאלינר ושנאה החליטו שגורל המלחמה ביניהם תיקבע בעזרת תחרות של אלופים וממש עד ליום התחרות. 

לאורך הימים הללו אנחנו עוברים בין כל הדמויות השונות של הסדרה וחווים יחד איתם את ההמתנה ליום התחרות ואיך ניואנסים שונים בהסכם של דאלינר מול שנאה בא לידי ביטוי בקרבות ובפוליטיקה בין הממלכות השונות של רושאר, כוחות הקואליציה, המאוחדים והפרשנדים, וכפי שאפשר לנחש - זה לא כל כך פשוט.

כל הדמויות עוברות מסע כזה או אחר במהלך הימים הללו -

קאלאדין וסזת' עוברים מסע מיוחד ומפתיע כשכל אחד מהם מנסה להתגבר על שדי העבר ולמצוא את מקומם במציאות החדשה שלהם.

שאלאן, רינארין ורליין עוברים מסע משלהם כחלק מהמאמץ המלחמתי, כשכל אחד מגלה על עצמו דברים חדשים.

דאלינאר ונאבאני עוברים מסע קצת שונה מהאחרים, אבל הם מגלים דברים חדשים על עצמם ועל מקורות המלחמה עצמה - עוד מתקופת המבשרים.

אדולין זוכה לצאת מהצל אביו ולהביא לידי ביטוי את יכולות הלחימה שלו, אבל זה מביא אותו לקצה.

וג'סנה מעמידה למבחן את היכולת שלה להיות מנהיגה צבאית לצד מלומדת.

וזה רק קצה הקרחון של כל הדברים שקורים במהלך הספר הזה. 

מה חשבתי עליו

אני ממשיכה להיות חלוקה בדעתי על הספר הזה - כי היו הרבה דברים שכן אהבתי, לצד המון דברים שלא אהבתי ושהרגשתי שמנוגדים לכל מה שעברנו במהלך הסדרה הזאת. 

נתחיל ממה שכן אהבתי:

אמנם העלילה של קאלאדין שונה מהעלילה של 4 הספרים האחרים, אבל זה הרגיש לי כמו סגירת מעגל בדמות שלו, או לכל הפחות, המשך התפתחות חיובי עבורו - כל שאר הספרים התמקדו בדיכאון שלו ובעייפות המנטלית שלו, והספר הזה סוף סוף מאפשר לו להתמודד עם זה כמו שצריך, ולא רק "לדחות את הקץ" - אז זה היה טייק מעניין מאוד.

יחד עם קאלאדין, גם המסע של סזת' היה מעניין מאוד ואני שמחה שהדמות שלו קיבלה סוף סוף פוקוס כי הוא היה מהדמויות היותר מעניינות בעיני, עוד מהספר הראשון.

גם אדולין קיבל יותר פוקוס והוא הביא את הדמות המלאה שלו לידי ביטוי, הוא אפילו היה אחת מהדמויות הראשיות של הספר והוא מתפתח ממש יפה.

המסע של דאלינאר ונאבאני מגלה לנו המון דברים חדשים על העולם ומאוד נהנתי מהעובדה שגם לאחר 4 ספרים גדושים בפרטים ובמידע אינסופי - עדיין אפשר להפתיע ולהרחיב לקוראים, זה היה מרתק בעיני. 

מה לא אהבתי:

העריכה, או חוסר העריכה של הספר, יצרה ספר מסורבל וארוך מידי. לאורך הספר המון דברים חוזרים על עצמם, גם דברים שנאמרו בלי סוף לאורך 4 הספרים הקודמים, היו אינסוף מונולוגים פנימיים של כל דמות על כל דבר ומצאתי את עצמי לא פעם מרפרפת על השורות כי כבר לא יכלתי לקרוא יותר את אותם דברים. 

וזה מביא אותי לנקודה השנייה - 10 הימים של הספר. בהתחלה, זה היה נשמע כמו רעיון טוב כי זה אמור לתת לקורא תחושה שאין זמן, אנחנו במירוץ נגד השעון, כל רגע הוא קריטי והקצב של הספר היה אמור להיות גבוה. בפועל - אין אף אחת מהתחושות האלה לאורך הקריאה והאפקט שהיה אמור להיות ל-10 הימים האלו של הספר פשוט לא קיים. כל יום מרגיש כמו נצח אז בפועל אין תחושה של "אין זמן" אלא נוצרת תחושה של "כמה עוד צריך לקרוא כדי לסיים כבר את היום הזה?". זה פשוט לא עובד.

לסנדרסון יש סגנון כתיבה מיוחד לאורך הסדרה הזאת, כשהסוף של כל ספר, עם אירועי השיא שלו, כתוב כמעברים בין POVs של הדמויות. הבעיה בספר הזה היא שכולו כתוב בצורה הזאת - וגם ככה הספר הזה גדוש בפרטים ואירועים, אז המעברים האלה פשוט לא מאפשרים באמת להתרכז בעלילה והם יוצרים יותר בלבול מכל דבר אחר.

והגיע הזמן להודות בדבר שהכי מפריע לי - הדמות של שאלאן חסרת משמעות.

החל מהספר השלישי, קו העלילה שלה לא משפיע כמעט בכלל על האירועים של הספרים, היא רודפת אחרי רוחות רפאים שבעצמן לא משפיעות בכלל על העלילה של הספר.

זה הספר הכי חלש מבין 5 ספרי הסדרה - כאילו סנדרסון ניסה להתחכם יותר מידי וליצור טוויסטים שאף אחד לא היה יכול לצפות להם, אבל זה פשוט יצר ספר שנוגד את כל ההגיון שנבנה לאורך 4 הספרים לפניו.

האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?

למרות שלא מאוד נהניתי מהספר הזה, ואיפשהו הוא היה קצת מאכזב בעיני, אני כן ממליצה לקרוא אותו כי זה פשוט חלק מסדרת הספרים האהובה עליי. ואי אפשר יהיה להמשיך לקרוא את 5 הספרים הבאים ללא הספר הזה, כי קורים בו המון דברים מאוד משמעותיים שגם ישפיעו על כל הספרים שיבואו אחריו. 

בקריאה חוזרת של כל הסדרה, אני בהחלט אקרא גם את הספר הזה, אבל אני ארפרף על כל הקטעים שנראים בעיני פחות רלוונטים - כי באמת יש הרבה כאלה. 

סקירת הספר:

אינסטגרם | טיקטוק