חלון אחד חשוך / רייצ'ל גיליג

חלון אחד חשוך / One Dark Window

רייצ'ל גיליג / Rachel Gillig

5 כוכבים

ז'אנר פנטזיה גותית

מספר עמודים 432

הוצאה ספרים בעלמא

פורמט Ebook

תחילת קריאה 17.5.2026

סיום קריאה 22.5.2026

לגמרי התאהבתי בספר הזה! הוא גם פתח לי מחסום כתיבה, שבכלל לא ידעתי שקיים בי.

בכמה מילים

הספר הראשון מתוך דואט "המלך הרועה" (The Shepherd King).

הוויב של הספר הוא גותי ואפל ומרגישים את זה ממש מההתחלה - הממלכה בספרים אפופת ערפל קסום ומסתורי, שגורם לאנשים להשתגע אם הם נכנסים לתוכו ללא קמע מיוחד. הערפל הזה יוצר גם מחלה מסתורית שתוקפת ילדים, ומעניקה להם כוחות קסם ייחודיים, אבל במחיר כבד לכל אחד - כי אין קסם בחינם. הילדים שחולים במחלה הזאת נחשבים למסוכנים על ידי המלך ולכן, כל מי שחולה, נתפס בידי יחידה מלכותית מיוחדת, ואם מישהו הסתיר ילד כזה - הוא נחשב כפושע והוא נענש בחומרה.

ואלמנט אחרון וחשוב - יש 12 קלפי קסם שמעניקים כוחות למי שמחזיק ומשתמש בהם והאגדה אומרת שמי שאוסף את כל החבילה, יכול להסיר את הערפל מהממלכה ולרפא את החולים במחלה.

ה"מסע" הראשי של הספר הוא בעצם לאסוף את כל 12 הקלפים - והמלך באמת רוצה לעשות את זה, אבל יחד איתו, גם קבוצה נוספת של אנשים ואנחנו מלווים אותם בניסיון שלהם לאחד את החפיסה.

מי הם ולמה הם רוצים לעשות את זה בנפרד למלך, ומבלי שהוא יגלה? תקראו ותבינו לבד.

לאורך הספר הראשון אנחנו מלווים את אלספת', שבתור ילדה חלתה במחלה הזאת, והקסם שלה הוא לספוג כל קלף שהיא נוגעת בו והיא נגעה בקלף קריפי במיוחד ולאורך כל חייה היא חייה עם ההשלכות של המעשה שלה. 

אלספת' הוסתרה על ידי המשפחה שלה כשהיא הייתה חולה ולכן המחלה שלה והקסם שלה לא ידועים לאף אחד חוץ מלקרובי המשפחה שלה, וכל חייה היא מסתתרת ומתחבאת, כדי שלא להיחשף.

הספר נפתח בסצנת אקשן מעולה, בה אנחנו מכירים לראשונה את הסכנות של הממלכה ואת הכוחות של אלפסת' - וכך אנחנו נכנסים מיד לעניינים. 

מה חשבתי עליו

הדבר הראשון שכתבתי ביומן הקריאה על הספר הוא "אני אובססיבית לספר הזה!" וזה מסכם ממש טוב את התחושות שלי לגביו. אני כן מודעת לכמה חולשות של הספר (אפרט עליהן בהמשך), אבל באופן כללי - זה היה ספר נהדר ומיד כשסיימתי לקרוא אותו, המשכתי לשני. 

הדבר הראשון שתפס אותי הוא האווירה - החל מהוויב הגותי והאפל ועד לבניית העולם ומערכת הקסם, הכל פשוט הרגיש לי נהדר ומאוד מיוחד ויוצא דופן, כי לא נתקלתי בספרים בוויב גותי שכזה, והוויב הזה היה מאוד נוכח לאורך כל הקריאה. 

הדבר השני שאהבתי היה הדמויות ובמיוחד הדינמיקות בין הדמויות השונות!

אהבתי כל כך את המשפחה של רייבן, משהו בכל אחד מבני המשפחה פשוט היה נפלא והם משפחה מתפקדת ולא מתפקדת בצורה הכי נהדרת שיש. 

מערכת היחסים בין אלספת' לבין רייבן מתוקה ממש, אבל היא לא המניע העיקרי של העלילה ומאוד אהבתי את זה - זה נמצא שם כתוספת מתוקה, אבל זה ממש לא העיקר, כי העיקר הוא העולם, המסתורין, המסע והרצון לאחד את הקלפים, והסיבה לרצון הזה לגיטימית מאוד.

אני אוהבת שזה יותר ספר פנטזיה מאשר ספר רומנטזי - כן, מערכת היחסים נוכחת, אבל היא יחסית שולית לעלילה הראשית ואני אוהבת את היחס הזה.

לדעתי החוזקות של הספר הן גם בעוכריו של הספר:

בגלל שכל כך אהבתי את הדמויות ואת העולם - רציתי לקרוא יותר על הכל, אבל לא היה.

זה מסוג הספרים שיותר מתאימים להיות בקטגוריית ה-800+ עמודים, מאשר ה-400 עמודים, כמו שהוא באמת.

היו חסרים לי כמה דברים מאוד ספציפיים:

1. אקספוזיציה: הספר נפתח מיד בסצנת אקשן, וזה מגניב מאוד, אבל הרגשתי שזה בא על חשבון האקספוזיציה הקלאסית שנמצאת ברוב ספרי פנטזיה. האקספוזיציה הזאת שמכניסה אותנו לאווירה של הספר, מציגה בפנינו את הסטטוס קוו, את הבעיה, את הדמויות ואת הרקע והאישיות של כל אחת. כי כדי להגיד לנו על דמות מסוימת "אולי הוא נראה X אבל הוא בעצם Y", אנחנו קודם צריכים להכיר אותו כ-X. 

2. בניית עולם עמוקה יותר: גם כאן, החולשה נובעת מתוך האהבה שלי לספר - רציתי לדעת עוד פרטים על הכל, רציתי להכיר הכל לפרטי פרטים ולא הייתה ירידה מספקת לפרטי הפרטים, כמו שהייתי רוצה שיהיה. 

האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?

השאלה היא בעצם - האם החולשות של הספר מונעות ממני לחשוב שהוא מעולה? לא. 

זה בעיניי ספר שאמליץ עליו בלב שלם. ההסתייגות היחידה שלי היא שצריך לצפות לחולשות הללו, אבל לדעתי הן לא הורסות דבר מההנאה מהקריאה.

אז כן, אני בהחלט אמליץ על הספר הזה ואני מאוד מקווה שאקרא אותו שוב, כי בטוח יש כל מיני רמזים ואלמנטים דקים שפספסתי (או קראתי מהר מידי) בקריאה הראשונה. 

סקירת הדואולוגיה:

אינסטגרם | טיקטוק

בונוס - עמוד אקסטרה ביומן הקריאה שלי, עם כל הקלפים