קצב המלחמה / ברנדון סנדרסון

קצב המלחמה / Rhythm Of War

ברנדון סנדרסון / Brandon Sanderson

5 כוכבים

ז'אנר פנטזיה אפית

מספר עמודים חלק א - 720 | חלק ב - 816

הוצאה אופוס

פורמט ספר

הספר הזה מכיל בתוכו את כל מה שהיה לי חסר בספר הקודם בסדרה. 

בכמה מילים

"קצב המלחמה" זה הספר הרביעי בסדרת הפנטזיה "גנזך אורות הסער".

(הסדרה כוללת 5 ספרים ו-5 ספרים נוספים, שעדיין לא נכתבו - נכון לכתיבת שורות אלו).

העלילה של הספר הזה מתפרשת בקנה מידה גיאוגרפי גדול יותר משאר הספרים לפניו, ואנחנו מלווים את הדמויות השונות ברחבי ממלכות רושאר, באורית'ירו וגם ברחבי צללעולם וכך הפוליטיקה הכבדה שהתחילה כבר בספר הקודם, מסתבכת עוד יותר ויחד עם זאת - גם הסיכון של להגיד את הדבר הלא נכון ולהפסיד הכל, גדול הרבה יותר. 

לעומת הספרים הקודמים, בספר הזה נאבאני הופכת להיות אחת מהדמויות הראשיות של הספר, כשהיא חוקרת את אור הסער, או הריק ואור נוסף ומסתורי, שיכול להיות המפתח לניצחון מול המאוחדים. 

קאלאדין נאבק עם עצמו ועם עייפות ושחיקה מנטלית שהשתלטו עליו לאחר כל כך הרבה אירועים וקרבות והוא מנסה למצוא דרך לתרום למאמץ המלחמה, בלי להיות בקו הלחימה הראשון.

שאלאן ואדולין עומדים בראש משלחת כדי לשכנע את ספרני הכבוד להצטרף למאמץ הלחימה מול המאוחדים ומוצאים את עצמם בתוך בלגן פוליטי, אבל הפוליטיקה של הספרנים שונה מאוד מהפוליטיקה של בני האדם וזה יוצר בעיות אחרות, שהם ממש לא יודעים איך להתמודד איתן.

דאלינר מנסה למצוא דרך לנצח במלחמה מול שנאה, בלי לסכן את תושבי ממלכות רושאר ומגלה שהיריב שלו מתוחכם הרבה יותר ממה שהוא חשב. 

מה חשבתי עליו

אחרי שהקצב בספר השלישי האט (למרות שהסוף האיץ ל-200 קמ"ש!), הספר הזה מחזיר אותנו לקצב גבוה, מיד על ההתחלה - והייתי צריכה את זה, כי זה הפך את הקריאה כולה לזורמת ומהירה הרבה יותר.

ההתמכרות שלי לספרים האלה הגיעה לשיאים חדשים כי לאורך כל הספר מגלים פרטים חדשים שמסדרים את העלילה הגדולה וסוף סוף דברים מתחילים להתחבר, גם אם לא עד הסוף. 

יש בספר הזה 2 דברים שאהבתי במיוחד:

הראשון - הפיזיקה שסנדרסון יצר בעולם הזה מתפתחת, וזה נעשה בצורה כל כך יפה ומגובשת, עם דקויות קטנות שגם מתחברות לפיזיקה האמיתית של העולם - כך שבסופו של דבר, מתקבל מדע עם הגיון שאפשר לעקוב אחריו וכך אפשר להסיק מסקנות ביחד עם הדמויות, ככל שמגלים יותר דברים לאורך העלילה.

השני - הסיפור הכללי הוא "הטובים נגד הרעים", בכל זאת פנטזיה אפית. אבל לא כל הדמויות מתנהגות בצורה דיכוטומית מובהקת - הטובים לא תמיד מקבלים החלטות טובות, והרעים הן פשוט דמויות שרוצות להגיע לתוצאה טובה, אבל ההגיון הפנימי שלהן מביא אותן לקבל החלטות קצת יותר שנויות במחלוקת. 

המצב הנפשי של קאלאדין ושאלאן ממשיך להיות מעורער אבל סוף סוף יש סוג של קבלה עצמית עבורם ואנחנו חווים יחד איתם כמה זה יכול לחזק.

בספר הזה הבנתי עד כמה סנדרסון יודע לעורר רגשות בקוראים שלו. הוא יודע טוב מאוד מתי ואיפה לתת לקוראים שלו את מה שהם רוצים לקרוא, אבל לא יותר מידי ולא בבת אחת - מספיק כדי שנרצה לחזור לעוד. 

האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?

בצורה לא מפתיעה - כן, אני מאוד ממליצה על הספר הזה ואני מחכה כבר ליום בו אזכה לקרוא אותו שוב ולחוות מחדש את התהפוכות הנפשיות שהוא מעורר.

סקירת הספר: 

אינסטגרם | טיקטוק

סקירת הרגעים האפיים בספר:

אינסטגרם | טיקטוק