קירקה / מדלין מילר

קירקה / Circe

מדלין מילר / Madeline Miller

4 כוכבים

ז'אנר פנטזיה מיתולוגיה 

מספר עמודים 387

הוצאה הכורסא

פורמט ספר

תחילת קריאה 28.4.2026

סיום קריאה 6.5.2026

מסוג הספרים שממשיכים לחשוב עליהם גם הרבה אחרי שמסיימים לקרוא אותם.

בכמה מילים

הספר מבוסס על סיפורי המיתולוגיה היוונית, וליתר דיוק, על סיפור האודיסאה - שם קירקה היא אחת הדמויות הרעות. 

הספר הזה מסופר כולו מנקודת המבט של קירקה (הבת של הנימפה פרסה ושל הטיטאן הליוס, אל השמש), שחיה לצד האלים, אבל היא לא מרגישה שייכת אליהם - הם מבלים את ימי חייהם במשחקי כוח ופוליטיקה אכזריים, והיא לא מבינה את החוקים שלהם ולא מעוניינת להשתתף.

יום אחד היא מגלה שהיא מכשפה ולאחר כמה כישופים שהיא עושה, היא עושה טעות ומגלה את היותה מכשפה, והאלים שמפחדים מכוח גדול משלהם, מחליטים לשלוח אותה לחיות חיי גלות על אי בודד, שהופך עם הזמן לבית שלה.

לאורך כל העלילה היא פוגשת מגוון דמויות מתוך המיתולוגיה היוונית, והספר כולו כתוב כאילו קירקה מספרת את הזיכרונות שלה.

מה חשבתי עליו

המון פעמים, כשסיפורי המיתולוגיה היוונית מסופרים, הגיבורים מוצגים כ"מושלמים" - הם הטוב המוחלט נגד הרע המוחלט וכמעט ואין בהם פגמים. אבל בספר הזה, כל הגיבורים, כולל קירקה עצמה, מוצגים כאנושיים, פגומים ומורכבים - הם עושים טעויות, הם לא שומרים על פרסונה מושלמת כל הזמן, הם נשברים והם מתעייפים, והיה מרענן לקרוא על התנהגות אנושית בדמויות של גיבורים. 

מסע הגיבור של קירקה מאוד מחמיא לפגמים שלה, וכולו בנוי בצורה יפהפה - כל שלב במסע שלה מיוחד ובא לידי ביטוי בצורה מפתיעה, החל מ"הקריאה להרפתקה", שאצלה הוא בעצם הבנת המציאות בצורה שונה ממה שאמרו לה כל חייה, ועד לשלבים האחרונים של "השיבה הביתה" שגם היא לא ממש שיבה קלאסית.

בתחילת הספר, קירקה מתחילה כ"מוזרה" ולאורך המסע שלה היא הופכת פשוט ל"יוצאת דופן" ואני מאוד אוהבת את המסר הזה, שלפעמים כל מה שצריך לעשות כדי לגלות את עצמנו מחדש זה פשוט להתרחק מהסביבה שגרמה לנו להרגיש "מוזרים" - וזה הדבר שהכי נשאר איתי מהספר הזה. 

הספר כולו כתוב כאילו קירקה מספרת לנו את זיכרונות חייה והכתיבה עצמה לא לגמרי מודרנית וקלילה, כמו שיש בהרבה ספרים כיום, אבל גם לא מדובר על כתיבה ארכאית - זה משהו באמצע, ואחרי שמתרגלים ממש אפשר להעריך את זה, כי היא נותנת אווירה ממש מיוחדת לכל הספר. 

הדבר היחיד שהפריע לי זה שהדיאלוגים מאוד תמציתיים, אין ממש שיח של הלוך-ושוב בין הדמויות, אלא כמה משפטים כדי להעביר את ה"פואנטה" של השיח שהיה. הרבה פעמים קירקה בכלל מספרת לנו מה היה בשיחה, מבלי שבכלל נקרא את השיחה המלאה.

הייתי מעדיפה שיהיו שיחות ארוכות וזורמות יותר, במקום שהם יהיו מתומצתות ככה.

האם אמליץ על הספר הזה? או אקרא אותו שוב?

אם אתם אוהבים את סיפורי המיתולוגיה היוונית, אתם מאוד תהנו מהספר הזה.

אני אמליץ עליו גם למי שלא קורא בדר"כ פנטזיה, כי אלמנט הפנטזיה (שבהחלט נוכח בספר) הוא לא הדבר העיקרי שהספר מנסה להעביר, הוא יותר התפאורה - המסרים של הספר לדעתי הם הדבר המרכזי והחשוב, ואפשר להעריך ולהנות מהם גם אם לא מתחברים לז'אנר הפנטזיה באופן ספציפי.

לא בטוחה אם אקרא את הספר בזמן הקרוב, הוא לא קריאה קלילה והוא מצריך תשומת לב, אני אצטרך מוד מסוים.

סקירת הספר:

אינסטגרם | טיקטוק - בקרוב